דחיית ערעור התביעה הצבאית על החלטת בימ"ש קמא לשחרר את המשיב לאלתר

בתאריך 17.12.07 גזר ביהמ"ש את עונשו של המשיב, ובין היתר, קבע כי יוכל להשתחרר לאלתר, זאת לאחר שכבר ריצה 7 חודשים ו-17 ימים. עונש זה השית ביהמ"ש לנוכח הרשעת המשיב בעבירה שעניינה זריקת אבנים.

הגם כי פסיקתו של ביהמ"ש הייתה ללא רבב ומנומקת כדבעי, הזדרזה התביעה הצבאית ודרשה להורות על המשך מעצרו של המשיב ועד לתום ההליכים בערעור. עתירה זו יפה היא, כך לדעת התביעה הצבאית, לנוכח חומרתה של העבירה בה הורשע המשיב וחומרת נסיבותיה. אין המדובר בזריקת אבנים אקראית, אלא בשורה של מעשים אשר הביאו להטחת אבנים גדולות ברכבים חולפים, וכמו גם בהעמדתם במסוכנות מיוחדת.

המשנה לנשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים דחה את הבקשה וקבע כי המשיב יוכל להשתחרר עפ"י התנאי שנקבעו בבימ"ש קמא. וכדי להבהיר, מדובר במי אשר נפגע מירי כוחות הביטחון, במי אשר מוגבל כיום בתנועותיו, במי אשר משפחה סמוכה על שולחנו ובמי אשר מבקש להשתקם ולחזור לחיים נורמטיביים.

אין כל ספק כי מדובר במקרה זה בעבירה חמורה, אף חמורה ביותר. ביהמ"ש ציין עובדה זו, הביא זאת בחשבון, ועל כן, אין משמעות מיוחדת להרחבת ההתייחסות בכגון דא. יחד עם זאת, ודאי הכל יסכימו כי אין במקרה זה כדי לשמש אבן בוחן לצורך גזירה שווה. מדובר במקרה מיוחד שאיננו אופייני לשאר המקרים, ועל כן, יש עניין מיוחד בפנייה לנסיבות האישיות.

בפסיקתו , קבע בימ"ש קמא כדלהלן:

"המקרה שלפניי הינו מקרה מיוחד. הנאשם אינו נאשם אופייני בעבירות מסוג זה. המדובר באדם מבוגר, אב למשפחה עניפה, ולא אדם צעיר הנקלע ללחץ חברתי או הפועל מתוך משובת נעורים. כמו כן, איננו יודעים כלל מה הוביל את הנאשם להתפרצות אלימה זו. המעשה עצמו הוא חמור, אך אינו מן החמורים ביותר - אין המדובר במי שנטל נשק חם או אפילו ניסה לדקור בסכין. העבירה שיש בפניי הינה בסופו של דבר עבירה של השלכת אבנים, שהנסיבות האופפות את ביצועה הינן לא ברורות ואולי אף מוזרות.

מחד גיסא, יש להביא בחשבון את הצורך בהרתעת הרבים. מאידך גיסא, התרשמתי שהמדובר בנאשם אשר אין סיכוי רב שיחזור על מעשיו. כשמדובר בנאשם שהינו כיום מוגבל ביותר בתנועותיו, ואשר צריך לגדל משפחה בת 7 נפשות, דומני כי יש מקום ליתן משקל משמעותי יותר לסיכויי השיקום וחזרה לחיים נורמטיביים.

כאשר אנו בפתחו של חג הקורבן המוסלמי, וכאשר לא התרשמתי כי המדובר בעבריין רצדיביסטי או במי שישנו סיכון רב לציבור ממנו אם ישתחרר, דומני כי ניתן לגזור על הנאשם עונש מאסר העושה עימו חסד במידת מה, ושעיקרו צופה פני עתיד. כמו כן מצאתי לנכון להשית על הנאשם רכיב של קנס כספי משמעותי. זאת כיוון שמדובר באדם מבוגר ולא בקטין שלגביו קנס כספי משמעותי יביא לעול כלכלי בעיקר על משפחתו. לנוכח אופיה של העבירה, וחלף ההקלה שמצאתי להקל בעניינו במאסר בפועל, סברתי כי רכיב כלכלי בעונש הינו ראוי ומתאים במקרה זה."

דברים אלו של ביהמ"ש אינם צריכים ביאור נוסף, הואיל ומצאתי בהם שער למידת ההתייחסות הראויה שעל ביהמ"ש להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. אמנם, אין דעתי כדעת ביהמ"ש ביחס לרמת הענישה בתיקים דומים, אולם, בכל הנוגע להתייחסות הראויה למסגרת השיקולים בתיק זה, יפה פסק ביהמ"ש.

משכך, ומשלא מצאתי כל מקום להתערב בפסיקתו של בימ"ש קמא, הנני דוחה את הערעור.

ניתן היום, 27 בדצמבר 2007, י"ח בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: